החלטה בתיק בש"פ 372/14

1.             נגד העורר הוגש כתב אישום שבו מיוחסות לו ולרפאל כהן (להלן: רפאל) עבירות שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה), קשירת פשע לביצוע פשע, הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו וגניבה לפי סעיפים 275, 384, 402(ב) ו-499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן עבירות שונות לפי תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות).

2.             לפי המבוא לכתב האישום, במועד בלתי ידוע עובר ליום 21.9.2013, קשרו רפאל והעורר קשר לגנוב טלפונים ניידים ורכוש נוסף מעוברי אורח, אף תוך שימוש באלימות לשם השגת השלל. בשמונה אישומים, שעל פרטיהם אעמוד בהמשך, מתוארים שמונה אירועי שוד שהתרחשו בין התאריכים 10.10.2013-21.9.2013, ובכולם, מהלך התנהלות האירועים הוא דומה: עוברת אורח הולכת ברחוב בתל-אביב - על פי רוב בגפה - כשהיא נושאת תיק על כתפה או כשהיא מחזיקה במכשיר טלפון נייד מסוג מתקדם. לפתע, מגיח מאחוריה קטנוע ועליו העורר, הנוהג בקטנוע וחבוש בקסדה, ורפאל, הרכוב מאחוריו. כאשר הקטנוע עובר בסמוך לעוברת האורח, רפאל מושך ממנה בכוח את התיק או את מכשיר הטלפון הנייד, ומייד לאחר מכן השניים נמלטים מהמקום על גבי הקטנוע. באירועים המתוארים באישום השלישי, הרביעי והחמישי אף נגרמה חבלה לקורבן העבירה בעקבות לקיחת הרכוש. לצד אירועים אלו מפורט בכתב האישום אישום תשיעי, שבו מואשם העורר בלבד, לפיו ביום 22.10.2013 סמוך לשעה 17:50 הבחינו שני שוטרים בקטנוע מסוג ג'וי רייד בצבע לבן נוסע על המדרכה כשהעורר נוהג עליו ומרכיב את רפאל. בתגובה לבקשת השוטרים להזדהות בפניהם מסר להם העורר את שמו של אחיו, וכאשר הם ביקשו ממנו לעצור בצד הוא החל לנסוע וברח מהמקום.

3.             בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. ביום 24.11.2013 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) כי יש בתיק ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בית המשפט קבע כי התמונה המצטיירת היא של שיטה בביצוע מעשי שוד וכי נמצא קשר - שאינו מקרי - בין העורר, רפאל, הקטנוע וטלפון נייד. זאת, מכיוון שהטלפון הנייד שנשדד על פי הנטען באישום השמיני, נתפס אצל אישה בשם קלאודיה שלדבריה קנתה אותו מהעורר כחודש לאחר אירוע השוד. כן נסמך בית המשפט על העובדה שהקטנוע, שמספר הרישוי שלו זוהה על ידי מומחה המשטרה, נמצא ברשות אדם שהעיד במשטרה על כך שהוא לא השתמש בקטנוע ומסר את המפתח שלו לעורר בלבד. אשר לטענת העורר שלפיה יש באישום החמישי חולשה ניכרת משום שהמתלוננת ציינה שהקטנוע היה בצבע אדום (בעוד שהקטנוע שבאמצעותו בוצעו העבירות לפי כתב האישום היה בצבע לבן) - נקבע כי אף אם יש חולשה, התשתית הראייתית באישום זה מספקת שכן בחלוף 20 ימים מהאירוע נמצא הטלפון הגנוב של המתלוננת ברשותו של רפאל. לסיום, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מבחן לצורך בחינת חלופת מעצר. ביום 17.12.2013 אימץ בית המשפט המחוזי את המלצות תסקיר המבחן והחליט לשחרר את העורר בתנאים המגבילים הבאים: מעצר בית מלא בפיקוח של מר עזרא רוני וכן אביו של העורר; התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח כל אחת; הפקדה במזומן בסך 5,000 ש"ח; איסור על יצירת קשר כלשהו עם רפאל; וצו פיקוח מעצרים למשך חצי שנה.

טענות הצדדים

4.             מכאן הערר שלפניי. העורר אינו חולק על כך שבאישום התשיעי קיימות ראיות לכאורה, אך טוען כי בכל הנוגע ליתר האישומים לא קיימות ראיות לכאורה נגדו. בתמצית, נטען כי המתלוננים לא מסרו אף פרט שמוביל אל העורר, וכי שמו של העורר עלה מחומר הראיות רק באישומים 2, 3, 5, ו-8. בעניין האישום השני, נטען כי לא עולה מחומר הראיות שהטלפון שנגנב הוא אותו מכשיר שקלאודיה מסרה שהעורר ניסה למכור לה, שכן האינדיקציה היחידה לכך היא העובדה ששני המכשירים אפשרו שימוש בשפה האנגלית בלבד. עוד נטען כי מחומר הראיות כלל לא ברור שהעורר הוא היחיד שהייתה לו גישה לקטנוע. לטענת העורר, ההודעה במשטרה של ציון עבודי - מי שברשותו היה הקטנוע - שלפיה הוא נתן את המפתחות לעורר בלבד מהווה ראיה לכאורה. עם זאת, נטען כי ישנן ראיות רבות שמכרסמות בראיה זו, ובתוך כך העובדה שלפני החקירה המשטרתית אמר עבודי שהרבה אנשים היו משתמשים בקטנוע וכן הודעותיו של בעל הקטנוע שסתרו חלק מהמידע שמסר עבודי בחקירה. כמו כן, טען העורר כי הזיהוי המשטרתי של הקטנוע לא היה מוחלט והיו חמישה מספרי רישוי אחרים שהיו עשויים להתאים לקטנוע שנצפה במצלמות; כי לדברי המתלוננת השודדים היו בעלי עור לבן בהיר, בעוד שלעורר עור כהה ושחום; וכי בשונה מהאירועים באישומים האחרים שבהם ישב רפאל על הקטנוע ללא קסדה, באירוע זה שני הרוכבים הרכיבו קסדה. בעניין האישום השלישי, נטען כי לא עולה מחומר הראיות שהטלפון שנגנב הוא המכשיר שנמצא מאוחר יותר בידי אדם שקיבל אותו מאדם אחר שקנה אותו מהעורר, שכן אין כל אינדיקציה שמצביעה על זהות המכשירים ואף עולה מחומר החקירה שצבעם של המכשירים שונה זה מזה. לצד זאת נטען כי אף אם מדובר באותו המכשיר, התביעה לא הצביעה על ראיות שניתן ללמוד מהן שהעורר היה מודע לכך שהטלפון שנמכר על ידו הוא גנוב. בעניין האישום החמישי, נטען כי הקטנוע שתועד במצלמות האבטחה נוסע סמוך למקום האירוע, שהרוכבים עליו זוהו כרפאל והעורר, היה קטנוע בצבע לבן, בעוד שלדברי המתלוננת השודדים רכבו על קטנוע בצבע אדום. כמו כן נטען כי אין ראיות לכך שהטלפון אשר נמצא ברשותו של רפאל הוא אותו מכשיר שנגנב מהמתלוננת, וכי גם אם מדובר באותו המכשיר, הרי שאין בדבר כדי לקשור את העורר לדבר. בעניין האישום השמיני, נטען כי אין ראיות לכך שהטלפון הנייד שהעורר מכר לקלאודיה הוא אותו מכשיר שנגנב מהמתלוננת, וכי אף אם מדובר באותו מכשיר אין ראיות לכך שהעורר היה מודע לכך שמדובר במכשיר גנוב. לצד האמור, טען העורר כי בחקירתו במשטרה הוא שיתף פעולה עם החוקרים וסיפק תשובות שלימדו על חפותו ושרק בשלב מסוים הוא החליט לשמור על זכות השתיקה. נטען כי אין לזקוף את שתיקתו לחובתו משום שהוא שתק רק בנוגע לאישומים שלגביהם לא היו ראיות נגדו.

5.             בדיון שהתקיים לפניי, סמכה המשיבה ידיה על החלטות בית המשפט קמא. לטענת המשיבה, קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת לאישומים המיוחסים לעורר. ראשית, לעניין עצם השימוש של העורר בקטנוע, נטען כי קיימות ראיות רבות המצביעות על כך שהעורר השתמש בקטנוע לפחות אחת לשבוע ושהוא הרכיב עליו את רפאל. עוד נטען כי העורר עצמו הודה כי שני המכשירים שנמכרו על ידו ונתפסו היו גנובים. לצד זאת, טענה המשיבה כי התנהלותו של העורר מחשידה בשים לב להתנהגותו לפי פרטי האישום התשיעי - הזדהות בשם אחר והימלטות מהמקום לאחר שנעצר על ידי שוטרים כשהוא נוהג על הקטנוע ומאחוריו רפאל - וכן נוכח העובדה שהוא נמנע מלהסגיר את עצמו למשטרה למרות שהיה ידוע לו שמחפשים אותו. במענה לטענות העורר על כך שהטלפונים שנתפסו הם לא בהכרח הטלפונים שנגנבו, טוענת המשיבה כי "מספרי הברזל" של הטלפונים שנמסרו על ידי המתלוננים הם אותם המספרים של המכשירים שנתפסו. בעניין הקשר שבין מעשי השוד והגניבות למכירת הטלפונים נטען כי העובדה שהעורר סירב לומר מיהו החבר לכאורה שממנו הוא קנה את מכשירי הטלפון הגנובים עומדת לחובתו, וכן כי באישום השני הודעתה של קלאודיה שלפיה העורר ניסה למכור לה גלקסי שחור דובר אנגלית מעידה על הקשר בין העורר לטלפון; כי באישום השלישי יש ראיות לכך שהעורר הגיע למכור את המכשיר הגנוב כשהוא רכוב על קטנוע בסביבות יום השוד; כי באישום החמישי הטלפון אמנם נתפס ברשותו של רפאל אך יש צילום המראה כי בשעת השוד נראו השניים רכובים על קטנוע סמוך למקום; וכי באישום השמיני פרק הזמן שחלף בין השוד למכירת המכשיר הוא פחות מחודש והדבר מצביע על "חזקה תכופה". כמו כן, טוענת המשיבה כי בשלב של בחינת ראיות לכאורה אין לייחס משקל רב לאי התאמה בגרסת המתלוננת באישום החמישי בנוגע לצבע הקטנוע. נוסף על כך, נטען כי נמצאה בביתו של העורר חולצה בעלת מאפיינים דומים לחולצה שלבש החשוד המופיעה בתמונות מצלמת האבטחה בחומר החקירה באישום השני, וכי הראשון בחר בזכות השתיקה כשנשאל לגביה. לסיכום, טוענת המשיבה שלפחות בארבעה מעשי שוד קיימות ראיות לכאורה בעוצמה חזקה, וכי יש לזכור שבסופו של יום העורר שוחרר למעצר בית ולא למעצר עד לתום ההליכים.

דיון והכרעה

6.             הלכה היא כי בדיון בשאלת מעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו, נדרש בית המשפט לבחון קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. רמת ההוכחה הנדרשת בהקשר זה אינה זו הנהוגה במשפט הפלילי - היינו: מעל לכל ספק סביר, אלא די בבחינת כוח ההוכחה הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט - תוך כדי העברתן בכור ההיתוך של החקירות ומבחני הקבילות והמשקל - יוביל בסופו של יום להרשעת הנאשם (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 147-146 (1996) (להלן: הלכת זאדה)). במלים אחרות, על בית המשפט לבחון אם קיים סיכוי סביר שמחומר החקירה תצמחנה בסוף המשפט ראיות אשר תבססנה את אשמת הנאשם. בשלב בחינת הראיות לכאורה אין בית המשפט נדרש לבחון את מהימנות עדים או את משקלן של העדויות, אלא אם כן מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין, המצביעות מעצמן על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (בש"פ 352/11 ברי נ' מדינת ישראל (25.1.2011)). אם הבחינה הלכאורית מגלה ליקויים יסודיים או קשיים אינהרנטיים בחומר החקירה, כך שלא קיים סיכוי סביר כי ניתן יהיה להתבסס על החומר הראייתי לצורך הרשעת הנאשם - לא ייעצר הנאשם עד תום ההליכים נגדו (בש"פ 635/13 מגידיש נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (25.2.2013); בש"פ 6742/11אלמכאווי נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (26.9.2011)). לעומת זאת, אם מכלול הראיות שבתיק החקירה הוא כזה, שההרשעה או הזיכוי הם פועל יוצא של מידת האמון שהשופט בהליך הפלילי העיקרי ייתן בהם, כי אז קיים סיכוי סביר להוכחת האשמה (הלכת זאדה, בעמ' 146).

7.             בענייננו, כלל הראיות שעליהן נסמכת התביעה בתיק זה לצורך הרשעת העורר הן ראיות נסיבתיות. עלינו לבחון אפוא אם הצטברותן והשתלבותן זו בזו, יש בה, על פני הדברים, משום מסכת רצופה של עובדות מפלילות ברמה אשר יכולה להביא בסופו של יום להרשעתו של הנאשם (ראו בש"פ 6262/96 בלום נ' מדינת ישראל (16.9.1996); בש"פ 1466/04 זדה נ' מדינת ישראל (26.2.2004); בש"פ 5588/12 זרבי נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-7 (24.9.2012); בש"פ 4844/13 קופר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.7.2013)).

8.             לאחר שבחנתי את חומר החקירה שהוגש לעיוני ואת טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. בחינה כוללת של מארג הראיות בתיק מצביעה על קיומן של ראיות לכאורה בעוצמה מספקת למעצר עד תום ההליכים.

הזיקה של העורר לטלפונים שנגנבו במהלך מעשי השוד

9.             האישום השלישי והשמיני: העורר טוען כי אין כל ראיות לכך שמכשירי הטלפון הנייד שנמכרו על ידו ואותרו על ידי המשטרה הם אותם מכשירים שנגנבו באירועי השוד. לאחר עיון בחומר החקירה, מצאתי כי לא ניתן לקבל טענות אלו. לפי חומר הראיות באישום השלישי, המתלוננת מסרה כי מספר הברזל (IMEI) של המכשיר שנגנב ממנה באירוע הוא 354244056057777 (שיחה עם רס"מ בדר מיום 9.10.2013). מכשיר בעל מספר ברזל זהה למספר זה נמצא אצל אדם בחיפוש משטרתי, אשר מסר בחקירתו כי הוא קנה את המכשיר ממוכר בקיוסק. המוכר בקיוסק מסר בחקירתו שהוא קיבל את המכשיר מבנו של בעל הקיוסק, אשר מצידו מסר בחקירתו שהוא קנה את המכשיר מהעורר (ראו הודעות מיום 27.10.2013; 29.10.2013; ודוח פעולה ותפיסה משטרתי מיום 27.10.2013). לפי חומר הראיות באישום השמיני, מסר המתלונן כי מספר הברזל (IMEI) של המכשיר שנגנב ממנו באירוע הוא 355599055234886 (שיחה עם רס"מ חכמון מיום 24.10.2013). מכשיר בעל מספר ברזל זהה למספר זה נתפס על ידי המשטרה (דוח פעולה ותפיסה משטרתי מיום 3.11.2013) על ידי קלאודיה שמסרה כי היא קנתה אותו מהעורר (הודעה מיום 3.11.2013). אשר על כן, ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר מכר שני מכשירי טלפון שנגנבו באירועי השוד המפורטים באישום השלישי והשמיני. אציין כי מספר הברזל הזהה מהווה ראיה לכאורה מספקת לשלב זה, ועל כן לא ראיתי לייחס משקל לכך שלפי חומר החקירה באישום השלישי המכשיר שנגנב היה בצבע שחור (לפי הודעת המתלוננת מיום 4.10.2013) בעוד שהמכשיר שנתפס, בעל מספר ברזל זהה, היה בצבע כחול (לפי דוח פעולה ותפיסה מיום 27.10.2013).

10.          העורר מוסיף וטוען כי גם אם מכשירי הטלפון הניידים שנמכרו על ידו הם אותם המכשירים שנגנבו באירועי השוד, הרי שלא עולה מחומר הראיות שהוא היה מודע לכך שהמכשירים גנובים או שהם נגנבו על ידו. לפי הודעת העורר במשטרה (מיום 14.11.2013), הוא קנה את המכשירים מחבר שאת שמו הוא סירב למסור משום שהוא "מפחד ממנו". בסוגיה זו, מקובלת עליי עמדת המדינה שלפיה סירובו של העורר למסור את שם "החבר" שממנו הוא רכש לכאורה את המכשירים עומדת לחובתו. לצד זאת, יש להוסיף את הטענה בדבר "החזקה התכופה" העומדת למדינה בשני האישומים - המכשיר שנגנב לפי האישום השלישי ביום ה-4.10.2013 נמכר על ידי העורר "כחודש עד חודשיים גג" לפני ה-29.10.2013 (לפי הודעת בנו של בעל הקיוסק); ואילו המכשיר שנגנב לפי האישום השמיני ביום ה-10.10.2013 נמכר על ידי העורר כ"חודש או פחות" לפני ה-3.11.2013 (לפי הודעתה של קלאודיה לה מכר העורר את המכשיר). כידוע, חזקה תכופה קמה כאשר רכוש גנוב נמצא ברשותו של אדם בסמוך למועד גניבתו ובכך יש כדי לקשור אותו למעשה העבירה. חזקה זו ניתנת לסתירה, והיא נבחנת על-פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, בהתחשב בטיב החפץ הגנוב ובאורך התקופה שחלפה מביצוע העבירה ועד למועד שבו הוכחה הימצאות החפץ בידי הנאשם (ראו ע"פ 50/59 פרלמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יג 802, 810 (1959); ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813, 824 (1976)). בענייננו, דומה כי המכירה בוצעה בסמוך למועד השוד. לכך יש לצרף את סירובו של העורר למסור הסבר מספק בדבר האופן שבו הגיעו המכשירים לידיו; הודעתו של מוכר הקיוסק שלפיה העורר הגיע אליו לצורך מכירת המכשיר כשהוא רכוב על קטנוע ג'וי רייד לבן (ראו סוגיית זיהוי הקטנוע שהיה מעורב במעשי השוד בפסקה 12 להלן), ומסר לו את המכשיר בעת שנוסע לא מזוהה שהיה רכוב מאחוריו לקח את הכסף עבורו; והודעתה של קלאודיה שלפיה העורר הגיע אליה לצורך מכירת המכשיר כשהוא רכוב על קטנוע כשרפאל רכוב מאחוריו.

11.          האישום השני והאישום החמישי: בנוגע למכשיר הטלפון שנגנב באירוע השוד אשר תואר באישום השני - המכשיר הגנוב לא נתפס על ידי המשטרה. מקובלת עליי הטענה שאין די בצירוף העובדה שהמכשיר שנגנב היה מסוג גלקסי 2 שחור שאיפשר שימוש בשפה האנגלית בלבד, עם העובדה שהעורר ניסה למכור לקלאודיה מכשיר מאותו הסוג שאיפשר שימוש בשפה האנגלית בלבד, כדי להוות ראיה לכאורה לכך שמדובר באותו המכשיר. כמו כן, אין בעובדה שהמכשיר שנגנב באירוע השוד אשר תואר באישום החמישי נתפס בהחזקת רפאל כדי להצביע על זיקה ישירה של העורר לאירוע. יחד עם זאת, הגם שעובדות אלו אינן עולות כדי ראיות לכאורה כשלעצמן, ייוחס להן משקל מצטבר לצידן של הראיות הנוספות עליהן אעמוד בהמשך, וזאת נוכח דפוס הפעולה השיטתי העולה לכאורה מחומר הראיות.

הזיקה של העורר לקטנוע שבאמצעותו בוצעו מעשי השוד

12.          זיהוי הקטנוע בזירת העבירות: מעיון בחומר החקירה עולה כי לכאורה במרבית האירועים התבצעו העבירות תוך שימוש בקטנוע מסוג ג'וי רייד בצבע לבן (בעניין האישום השני, ראו מזכר דוח צפייה במצלמות אבטחה מיום 9.1.2013 שבו תועד קטנוע מסוג ג'וי רייד בצבע לבן חולף בסמוך לשעת ומקום האירוע, וכן דוח בדיקה של סרטונים אלו מיום 23.10.2013 שזיהה את שתי הספרות האחרון של מספר הרישוי של אותו קטנוע - 13; בעניין האישום הרביעי, ראו דוח פעולה מיום 15.10.2013 שבו מתוארת צפייה במצלמת אבטחה בה תועד קטנוע לבן ועליו שני רוכבים בסמוך לשעת ומקום האירוע; בעניין האישום החמישי, ראו מזכר דוח צפייה מיום 15.10.2013 שבו מתוארת צפייה במצלמות אבטחה בהן תועד קטנוע לבן ועליו שני רוכבים עובר בסמוך לשעת ומקום האירוע; בעניין האישום השישי, ראו הודעת המתלוננת מיום 8.10.2013 שלפיה היא נשדדה על ידי שני רוכבים על קטנוע לבן וכן הודעת חברה מיום 8.10.2013 לפיה הוא ראה קטנוע "בצבע בהיר" מתרחק מהמקום, ומזכר שיחה עימו מיום 4.11.2013 לפיו הקטנוע "דומה לג'וי רייד 125-150 סמ"ק בצבע לבן"); בעניין האישום השביעי, ראו הודעת המתלונן מיום 10.10.2013 שלפיה הוא נשדד על ידי "קטנוע ג'וי רייד לבן עליו שני רוכבים"). לטענת העורר, יש חולשה בראיות לכאורה באישום החמישי נוכח הודעת המתלוננת כי מבצעי העבירות רכבו על אופנוע בצבע אדום, ולא לבן. בסוגיה זו, לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט קמא שלפיה די בעובדה שהטלפון הנייד של המתלוננת אשר נשדד באירוע נמצא בחלוף 20 ימים בידי רפאל (שהסתבך באי-אמירת אמת כשטען שהוא רכש את המכשיר בחברת אורנג') כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית גם ביחס לאישום זה.

13.          הזיקה בין העורר לקטנוע שזוהה: הקשר בין העורר לקטנוע שהיה מעורב לכאורה במעשי השוד עולה בפרט מחומר החקירה באירוע שתואר באישום החמישי. ראשית, העורר זוהה כנהג הקטנוע שתועד במצלמת האבטחה על ידי אביו של רפאל ועל ידי עבודי (ראו מזכר זיהוי תמונות על ידי יוסי כהן אביו של החשוד רפאל כהן מיום 27.10.2013 והודעתו של עבודי מיום 27.10.2013). שנית, ניתוח תמונות מצלמות האבטחה על ידי חוקר מחשב משטרתי העלה כי הקטנוע אשר חלף בסמוך לשעת האירוע ועליו רכובים שני חשודים הוא קטנוע שמספר הרישוי שלו בהסתברות גבוהה הוא 61-730-58 (דוח פעולה מיום 4.11.2013). לטענת העורר, חוקר המחשב ציין כי קיימת התאמה אפשרית גם למספרי רישוי אחרים ועל כן לא ניתן לקבל את הזיהוי כמוחלט. אולם, מבדיקה שערכה המשטרה עולה כי מספר זיהוי זה הוא מספר הזיהוי היחיד - מבין יתר מספרי הרישוי הפוטנציאליים שניתן היה לזהות בתמונות ממצלמות האבטחה - שעליו רשום קטנוע (ראו מזכר בדיקת לוחיות זיהוי מיום 17.11.2013). יצוין כי בבדיקה זו נבחנו מרבית מספרי הזיהוי הפוטנציאליים שעלו מדוח חוקר המחשב, ולפי חוקר המחשב אלו המספרים שההסתברות לזיהוים היא הגבוהה ביותר. קטנוע בעל מספר רישוי זה אותר ונתפס על ידי המשטרה (ראו דוח פעולה מיום 27.10.2013). נמצא שמדובר בקטנוע מסוג ג'וי רייד בצבע לבן, המצוי בבעלות אדם שהעביר את הקטנוע להחזקתו של ציון עבודי. עבודי מסר במשטרה כי הוא נתן את המפתח לקטנוע רק לעורר, מספר פעמים בחודשים האחרונים (הודעה במשטרה מיום 27.10.2013). לטענת העורר, יש כרסום בראיה לכאורה זו נוכח העובדה שעבודי מסר קודם לחקירה המשטרתית ש"הרבה אנשים" היו משתמשים בקטנוע, וכן נוכח הודעתו של בעל הקטנוע בעניין שלפיה הוא רכב על הקטנוע לפני "כחודש וחצי, חודשיים, עשיתי לו טסט" (הודעה במשטרה מיום 27.10.2013). אולם, מקומן של טענות אלה - העוסקות במהימנות הודעתו של עבודי ובמשקל שיש לייחס לה - הוא בהליך העיקרי, כל עוד לא נתגלו פירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות מעצמן על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה (ראו: בש"פ 3171/13 אדינייב נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (9.5.2013); בש"פ 1907/12 אבו מנה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.3.2012); בש"פ 2607/10 פיניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 13(18.4.2010)). בענייננו, מצאתי כי בשלב המקדמי שבו אנו מצויים די בזיקה הברורה של העורר לקטנוע לצורך גיבוש תשתית ראייתית לכאורית. זיקה זו עולה מהודעתו של עבודי, ונתמכת בראיות לכאורה נוספות ובהן הודעת העורר במשטרה שלפיה בחודשיים האחרונים הוא רוכב אחת לשבוע לערך על קטנוע מסוג ג'וי רייד לבן של ציון עבודי (הודעה במשטרה מיום 14.11.2013); זיהוי העורר רוכב על הקטנוע בצילומי האבטחה בחומר החקירה של האישום החמישי כאמור; והעובדה שהעורר נצפה רוכב על קטנוע מסוג ג'וי רייד לבן על ידי שוטרים לפי חומרי החקירה באישום התשיעי (שהראיות לכאורה בעניינו לא הוכחשו).

תימוכין נוספים